Another Point of View

I asked Adv. Michal Fein, a co-member of Divorcing Peacefully, the collaborative divorce practice to which I belong and one of the architects of the new law which I criticized in my post below, to respond to the critique of the law.

Michal very kindly did so, and I post her comments, in Hebrew here. Interspersed is my translation to English of her remarks.

“סוף מעשה במחשבה תחילה” – תגובה קצרה מאת עו”ד מיכל פיין

ביום 9.12.14 מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע”ה-2014, אשר יכנס לתוקף בעוד תשעה חודשים.

יש להתפלא על כך, שדווקא כאשר המחוקק ממלא את חובתו ועושה צעד לקראת צמצום הפער בין חקיקה מיושנת למציאות משתנה – התגובה העולה מקהילת המשפט בישראל מבטאת פחד וחשש מפני החדש והלא ידוע למרות ההסכמה הכללית שהמצב הקיים הוא בלתי נסבל.

הלוחמנות, הבריונות והאלימות המשפטית המאפיינים את (העדר) תרבות הגירושין בישראל גובים מחיר חברתי עצום והמדינה נאלצת להשקיע משאבים אדירים במימון “מלחמות היהודים”. זאת מבלי להתייחס לנזק שאין חמור ממנו לרקמה האנושית של המשפחות המפורקות בכלל ושל הילדים בפרט. ובשביל מה

 On Dec. 9, 2014 the Knesset approved on second and third readings the proposed Law for the Settlement of Litigation in Family Conflicts, which will come into effect in nine months.

It’s surprising that while the legislative branch actually fulfilled its obligation and took a step to diminish the gap between archaic legislation and changing reality – the reaction coming out of the Israeli legal community is one of fear and suspicion of the new and unknown, despite the general consensus that the current situation is unbearable.

The militancy, bullying and legal violence which characterize the (lack of) culture around divorce in Israel exact a tremendous social cost and the State is forced to sink huge resources into financing the “wars of the Jews”. This, without relating to the damage, incomparable in its severity to the human fabric of the families torn apart, in general, and to the children, in particular. And for what?

לאורך עשרות שנים מעידים מחקרים רבים פעם אחר פעם שהליכים המסתיימים בהחלטה שיפוטית, המפעילה את סמכות הכפייה של המדינה על המשפחה, אינם מועילים לחיי בני המשפחה, שקשריהם נמשכים בהכרח שנים רבות לאחר ההחלטה השיפוטית.

מכאן, שיש הכרח לחפש דרכים אחרות ליישוב סכסוכים במשפחה בכל מקום שהוא. לא כל שכן בישראל, בשים לב למצב המשפטי המורכב הקיים אצלנו בתחום דיני משפחה; בהיעדר הפרדה בין דת למדינה באוכלוסיה רב-תרבותית, והתופעה המשפטית הידועה לשמצה בשם “מירוץ הסמכויות”.

להבדיל מרבים אחרים, לא הייתי שותפה לאשליה כי ניתן באקלים הפוליטי הנוכחי בישראל לבטל את מירוץ הסמכויות. במציאות הפוליטית הקיימת אין להתפלא על כך, שסעיף 6 לחוק החדש קובע, שאין בו כדי לשנות את ההלכות הקיימות בדבר סמכויות בתי המשפט והערכאותה הדתיות בישראל.

כל מי שהעריך את המציאות הזאת נכוחה, הבין שיש למצוא פתרונות יצירתיים ואופטימליים אפשריים למען שיפור משמעותי של תרבות הגירושין בישראל

Over tens of years many studies attest to the fact that time after time proceedings which finish in judicial rulings, which impose the power of the State on the family, do not help the lives of the family members, whose links, by necessity, continue many years following the judicial ruling.

From this, we see that it is necessary everywhere to seek alternate ways to resolve conflicts within the family. How much more so in Israel, taking into account the complex legal situation which exists here within the realm of Family Law; the lack of separation between religion and the State and a multi-cultural population, and the known legal phenomenon which is known derisively as “the race for jurisdictions”.

Unlike many others, I was not a party to the delusion that in the current political climate in Israel it is possible to nullify the “race for jurisdictions”. In the existing political reality one should not be surprised that article 6 of the new law establishes that there is nothing in it to change the existing rules regarding the jurisdictions of the courts and the religious tribunals in Israel.

Whoever appreciated this reality understood that there is a need to find creative optimal solutions that are possible for the sake of a significant improvement in the culture of divorce in Israel.

הצעת החוק הפרטית של חה”כ מרב מיכאלי, שהייתי שותפה לניסוחה, כללה פתרונות מורכבים ומשוכללים במציאות הנתונה, באמצעות יצירת מערכות בלמים ואיזונים פנימיים, על מנת לשנות את ברירת המחדל של ציבור המתגרשים בישראל.

היום, כאשר איש או אישה מבקשים סעד משפטי כנגד בן המשפחה הגרעינית – ברירת המחדל היא הגשת כתב תביעה לבית המשפט / ערכאה דתית. אומנם, עורכי הדין יכולים להמליץ למתדיינים לפתוח את ההליך בהגשת בקשה ליישוב סכסוך, אבל זו אפשרות שממעטים להמליץ עליה או להשתמש בה.

בהקשר זה חשוב להדגיש, כי על שולחן ועדת חוקה הונחו ארבע הצעות חוק שונות – שהדיון בהן מוזג – אשר התבססו על המלצות ועדת שנהב ועל תזכירי חוק משנת 2005 ומשנת 2006, בשינויים כאלה ואחרים. מטרתן של הצעות החוק הללו הייתה זהה, אך המחלוקות על הדרך הנכונה להשגתה היו קשות וטעונות

בסופו של דבר, האופטימיות והתקווה לשינוי התגברו על החששות והחוק נחקק. לדעתי יש לברך על כך, אך בה בעת להכיר בכך שזוהי רק ההתחלה. שכן, השינוי המיוחל בתרבות הגירושין בישראל לא יתרחש בן רגע ודרושות לשם כך פעולות רבות נוספות, שקצרה היריעה מלפרטן כאן

The legislation proposed as a private member’s bill by MK Meirav Michaeli, which I was a partner in drafting, included complex, sophisticated solutions in the given reality, by creating a system of internal checks and balances, in order to change the default choice of the community of people divorcing in Israel.

Today, when a man or a woman request legal relief against a member of the nuclear family – the default choice is to file a suit with the court/religious tribunal. Although lawyers may recommend to open the proceedings by filing a Petition to Resolve a Conflict, this is a possibility few recommend or use.

In this context it is important to emphasize that there have been four different suggested laws tabled before the Committee of Law and Justice – that the hearings on them were merged, based on the Sheinhav Committee’s recommendations and on a memorandum of law from 2005 and 2006, with some changes. The goal of these suggested laws was identical but the disagreement about the proper way to achieve it was difficult and charged.

At the end of the day, optimism and the hope for change prevailed over suspicion, and the law was legislated. In my opinion, this should be blessed, at the same time recognizing that this is only the beginning. The change in the culture of divorce in Israel won’t happen in a minute, and there needs to be much activity which there is not room to delineate here.

השאיפה היא, שהחוק החדש יחל את תהליך השינוי המיוחל ויתן לו תנופה אדירה.

שינוי ברירת המחדל של המתדיינים – וחיובם ע”י המדינה להימנע מהגשת כתב תביעה (המלווה בהכפשות הדדיות ובפגיעה נפשית לא פשוטה) – יגדיל משמעותית את הסיכוי שיותר אנשים יפנו למנגנונים חלופיים ליישוב סכסוכים (ADR) וגם שיהיה להם יותר סיכוי להגיע להסכמים ארוכי טווח.

אין חולק כי המדובר בחוק חדשני ומהפכני שתוצאותיו והשלכותיו יבחנו בשלב הביצוע.

המחוקק היה ער לכך. לפיכך הוטמעו בחוק מספר מנגנוני בדיקה ובקרה, כאשר מלכתחילה החוק לא הוחל על מצבי אלימות ואיננו מונע הגשת בקשות לצווי הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה. סעיף 9 לחוק קובע את תוקפו כהוראת שעה למשך שלוש שנים. בנוסף, נקבעה בסעיף 8 לחוק חובת הגשת דיווחים שנתיים של הרשות המבצעת (משרד המשפטים ומשרד הרווחה) לוועדת חוקה של הכנסת אודות ביצוע החוק.

אם לא די בכך, החוק מעניק סמכות לשר המשפטים להתקין תקנות לטובת ביצועו, מתוך הכרה בצורך לתת מענה למקרים דחופים ויוצאי דופן.

לסיכום, החוק החדש נועד להוציא לפועל את המלצות ועדת שנהב, בהינתן העובדה המצערת כי לא ניתן לבטל או או לפתור את תופעת “מירוץ הסמכויות”. למרות שזוהי רק ההתחלה, מדובר במהפכה. חלילה לנו להמשיך להיות שבויים של “מקרי הקצה” – של הסכסוכים המשפחתיים הקשים ביותר.

במילים אחרות, אסור לאפשר למקרים הפתולוגיים לכפות את השלכות ההתנהגות שלהם על כלל האוכלוסיה. עלינו לתת את הדעת על אותן משפחות הנגררות בעל כורחן לסחרור של התדיינות משפטית מכוערת ולעתים אכזרית, ולאפשר להן לבחור בדרך אחרת

The aspiration is that the new law will initiate the process of change we hope for and will give a great push.

Changing the default choice of ltigation – their obligation by the State to refrain from filing a statement of claim (which is filled with reciprocal badmouthing and emotional harm) – will significantly raise the possibility that more people will turn to the alternate systems to resolve conflict (ADR) and also will allow them to reach more long-term agreements.

There’s no disagreement that this is a new, revolutionary law whose results and ramifications will be monitored from the time of its execution.

The legislative branch was aware of this. Therefore, embedded in the law are a number of systems for monitor and control; the law will a priori not be implemented in cases of violence and does not prevent filing petitions for restraining orders according to the Law to Prevent Family Violence. Article 9 of the law sets out that the force of this provisional law is for three years. In addition, article 8 requires filing annual reports by the executive branch (the Ministry of Justice and the Ministry of Social Welfare) to the committee of law and justice of the Knesset regarding the execution of the law.

If that is not enough, the law grants jurisdiction to the Minister of Justice to create rules of procedure in order to execute the law, all the while recognizing the need to provide a response to emergency and unusual cases.

In summation, the new law is intended to implement the recommendations of the Sheinhav Committee, given the painful fact that it is not possible to solve the phenomenon of the “race for jurisdictions”. Despite this being only the beginning, this is a revolution. We must not continue to be prisoners to the “exceptional circumstances” – of the most difficult family conflicts.

In other words, it is forbidden to allow the pathological cases to impose the implications of their behavior on the general population. We must give thought to those families who are dragged against their wills to ugly legal proceedings, often cruel, and to allow them to choose another way.

 

 

 

Advertisements
This entry was posted in Divorce, Lawyering, Life in Israel and tagged , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s